קטרקט וניתוח קטרקט I מרכז רפואי ארבל
קטרקט הוא מצב שבו מופיעה עכירות בעדשת העין המפריעה לראייה. גיל מבוגר הוא הסיבה השכיחה ביותר לקטרקט, אבל יכולים להיות לו גם גורמים אחרים. הפיתרון: ניתוח להחלפת העדשה שמאפשר למטופל לשמור על בטיחותו ועל עצמאותו
לייעוץ ראשוני חינם וללא התחייבות התקשרו או השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם
מה זה קטרקט?
מהן הסיבות לקטרקט?
גיל מתקדם הוא הסיבה השכיחה ביותר להופעת קטרקט. התפתחות קטרקט היא תופעה נורמלית המופיעה בדרך כלל בין גיל 60 לגיל 70, אולם היא יכולה להופיע אף מוקדם יותר.
שינויים מטבוליים: סוכרת, מחלות מטבוליות והפרעות תזונתיות. מחלות מטבוליות נגרמות עקב חוסר באנזים כזה או אחר האחראי לפירוק חומרים בגוף. חוסר באנזים גורם לרוב להצטברות מוגזמת של החומר ברקמות הגוף השונות.
חבלות ישירות בעין.
קטרקט מולד – לרוב עקב סיבה גנטית.
תרופות שניתנו בכדורים או בטיפות ישירות לעין, כמו סטרואידים.
חשיפה ממושכת לשמש ללא הגנה מתאימה עלולה לגרום להופעת קטרקט בגיל צעיר יותר.
מה עושים כשיש קטרקט בשתי העיניים?
במקרים רבים מופיע קטרקט בשתי העיניים, ולכן צריך לנתח את שתיהן. למעט במקרים מיוחדים, מקובל לנתח כל עין בנפרד, ולרוב תנותח קודם העין שבה הקטרקט מתקדם יותר. ניתן לנתח את העין השנייה לאחר החלמה מלאה מהניתוח של העין הראשונה, בדרך כלל בתוך כמה שבועות.
מהן השיטות השונות לביצוע הניתוח?
פאקואמולסיפיקציה. זוהי השיטה המקובלת והמתאימה לרוב המוחלט של המקרים. בשיטה הזאת נעשה שימוש במכשיר שמפרק את גרעין העדשה בוויברציות על־קוליות ושואב את חלקיו. הטכניקה הזאת מאפשרת להוציא את הקטרקט דרך חתך מזערי הנסגר לאחר הניתוח – לרוב ללא צורך בתפרים.
ניתוח קטרקט בלייזר. בשיטה הזאת נעשים חלק מהחתכים וכן החיתוך הראשוני של הקטרקט בעזרת לייזר. המשך הניתוח נעשה בפאקואמולסיפיקציה רגילה. תוצאותיו של ניתוח קטרקט בלייזר אינן שונות מתוצאותיו של ניתוח פאקואמולסיפיקציה רגיל.
מינינוק. זוהי שיטה שבה מוציאים את גרעין העדשה בשלמותו ואחר כך שואבים את רקמת העדשה שסביבו. הטכניקה הזאת אינה תלויה בשימוש במכשיר אך מחייבת חתך מעט יותר ארוך (בין 4 ל־5 מילימטרים). הסגירה מחייבת לרוב שימוש בתפרים.
בשיטה הזאת משתמשים רק במקרים של קטרקט מתקדם ביותר, כאשר צפוי קושי טכני בשימוש בשיטת הפאקואמולסיפיקציה.
מהו הטיפול בקטרקט?
אם הקטרקט אינו מפריע למטופל בשגרת חייו, לרוב ניתן להסתפק במעקב בלבד. במקרים מסוימים יכולה החלפת משקפיים כל כמה חודשים לאפשר דחייה של הניתוח לזמן מה.
בשלב מתקדם יותר, כשהירידה בחדות הראייה פוגעת בשגרת חייו של המטופל, וכאשר הבעיה אינה נפתרת באמצעות החלפת המשקפיים, מומלץ לשקול ניתוח להסרת הקטרקט.
בהשתתפות הקופה
ניתוח הקטרקט מוכר במסגרת המושלם.
שאלות נפוצות
עכירות קלה מאוד של העדשה לעיתים אינה מורגשת.
עכירות משמעותית גורמת לשינויים בראייה כמו סנווּר, ראייה מטושטשת שהולכת ומחריפה, ירידה ביכולת הראייה בלילה, צורך תכוף בהחלפת המשקפיים, ראייה כפולה בעין אחת, צורך בתאורה חזקה לקריאה, שינוי בראיית צבעים (התמונה נעשית חומה יותר).
באמצעות בדיקה יכול רופא עיניים לאבחן ירידה בחדות הראייה, עכירות בעדשה וקושי לראות את קרקעית העין.
הרוב המוחלט של ניתוחי הקטרקט נעשה באנשים מבוגרים. ניתוח קטרקט נעשה בדרך כלל בהרדמה מקומית, ואין גיל שמעבר לו לא ניתן לעשות את הניתוח.
ראייה טובה נחוצה מאוד לאנשים מבוגרים, ובמיוחד לאלה מהם הסובלים מהפרעות תחושתיות נוספות כמו ירידה בשמיעה. ההחלטה לנתח מתקבלת כאשר הקטרקט גורם לירידה בחדות הראייה ולהפרעה בתפקודו היום־יומי של המטופל.
הניתוח נועד לאפשר למטופל המבוגר לשמור על אורח חיים תקין, עצמאי ובטוח. ראייה מטושטשת בגיל מבוגר עלולה לגרום להיתקלויות במכשולים, לנפילות, לחבלות, לתאונות דרכים, לקשיי תקשורת עם הסובבים, לירידה קוגניטיבית ולדיכאון.
מומלץ לא להמתין "עד שהקטרקט יהיה בשל" (ההמלצה הזאת הייתה נהוגה בטכניקות הישנות של הסרת הקטרקט) אלא לנתח עם הופעת ההפרעה לראייה.
ניתוח הקטרקט בשלביו המאוחרים מסובך יותר מהבחינה הטכנית וכרוך בשכיחות גבוהה יותר של סיבוכי הניתוח ובהחלמה איטית יותר של העין מהניתוח.
הסיכון לסיבוכים משמעותיים תוך כדי ניתוח קטרקט הוא נמוך מאוד.
סיבוכים תוך־ניתוחיים כוללים, בין היתר, פתיחה לא מכוונת של הקופסית האחורית של העדשה, אובדן זגוגית וחוסר יכולת להשתיל את העדשה המלאכותית במקומה המיועד, נפילת גרעין העדשה לחלל הזגוגית, כווייה בקרנית. סיבוכים מחייבים התערבות ניתוחית נוספת באותו הניתוח או במועד מאוחר יותר.
לאחר הניתוח נפוצה מאוד בצקת קרנית שגורמת לראייה מטושטשת ובדרך כלל חולפת מאליה לאחר כמה ימים. במקרים נדירים עלולה להיגרם בצקת קרנית כרונית המחייבת השתלת קרנית.
עליית הלחץ התוך־עיני בימים הראשונים שלאחר הניתוח נפוצה גם היא, כמו גם דימום תת־לחמיתי. סיבוכים נדירים ומסכני ראייה לאחר הסרת קטרקט כוללים זיהום תוך־עיני (אנדופתלמיטיס), בצקת קרנית כרונית והיפרדות הרשתית.
המעקב לאחר הניתוח כולל בדיקת העין למחרת הניתוח, בדיקת ביקורת שבוע לאחר מכן ובדיקה חודש לאחר הניתוח. התאמת משקפיים אינה מומלצת לפני סיום המעקב הראשוני הזה.
הטיפול בעין יהיה על פי ההמלצות הבאות:
• לרוב שמים מגן פלסטיק על העין המנותחת ביממה הראשונה שלאחר הניתוח. במקרים מסוימים חובשים את העין המנותחת עד לביקורת הראשונה.
• טיפול אנטיביוטי ואנטי דלקתי מקומי בטיפות.
• במקרה הצורך – טיפול נוגד כאב (אנלגטי) מקומי בטיפות.
• טיפול בטיפות להפחתת הלחץ התוך־עיני. הטיפות האלה אינן ניתנות באופן שגרתי לאחר הניתוח, אלא רק במקרים שבהם עלה הלחץ התוך־עיני לאחר הניתוח. בחולי גלאוקומה שכיח יותר לראות עלייה של הלחץ התוך־עיני לאחר הניתוח.
קטרקט וניתוח קטרקט
מה זה קטרקט?
מהן הסיבות לקטרקט?
גיל מתקדם הוא הסיבה השכיחה ביותר להופעת קטרקט. התפתחות קטרקט היא תופעה נורמלית המופיעה בדרך כלל בין גיל 60 לגיל 70, אולם היא יכולה להופיע אף מוקדם יותר.
שינויים מטבוליים: סוכרת, מחלות מטבוליות והפרעות תזונתיות. מחלות מטבוליות נגרמות עקב חוסר באנזים כזה או אחר האחראי לפירוק חומרים בגוף. חוסר באנזים גורם לרוב להצטברות מוגזמת של החומר ברקמות הגוף השונות.
חבלות ישירות בעין.
קטרקט מולד – לרוב עקב סיבה גנטית.
תרופות שניתנו בכדורים או בטיפות ישירות לעין, כמו סטרואידים.
חשיפה ממושכת לשמש ללא הגנה מתאימה עלולה לגרום להופעת קטרקט בגיל צעיר יותר.
לתיאום פגישה עם רופא מומחה השאירו פרטים שלכם ונחזור אליכם בהקדם !
מהן השיטות השונות לביצוע הניתוח?
פאקואמולסיפיקציה. זוהי השיטה המקובלת והמתאימה לרוב המוחלט של המקרים. בשיטה הזאת נעשה שימוש במכשיר שמפרק את גרעין העדשה בוויברציות על־קוליות ושואב את חלקיו. הטכניקה הזאת מאפשרת להוציא את הקטרקט דרך חתך מזערי הנסגר לאחר הניתוח – לרוב ללא צורך בתפרים.
ניתוח קטרקט בלייזר. בשיטה הזאת נעשים חלק מהחתכים וכן החיתוך הראשוני של הקטרקט בעזרת לייזר. המשך הניתוח נעשה בפאקואמולסיפיקציה רגילה. תוצאותיו של ניתוח קטרקט בלייזר אינן שונות מתוצאותיו של ניתוח פאקואמולסיפיקציה רגיל.
מינינוק. זוהי שיטה שבה מוציאים את גרעין העדשה בשלמותו ואחר כך שואבים את רקמת העדשה שסביבו. הטכניקה הזאת אינה תלויה בשימוש במכשיר אך מחייבת חתך מעט יותר ארוך (בין 4 ל־5 מילימטרים). הסגירה מחייבת לרוב שימוש בתפרים.
בשיטה הזאת משתמשים רק במקרים של קטרקט מתקדם ביותר, כאשר צפוי קושי טכני בשימוש בשיטת הפאקואמולסיפיקציה.
מהן השיטות השונות לביצוע הניתוח?
אם הקטרקט אינו מפריע למטופל בשגרת חייו, לרוב ניתן להסתפק במעקב בלבד. במקרים מסוימים יכולה החלפת משקפיים כל כמה חודשים לאפשר דחייה של הניתוח לזמן מה.
בשלב מתקדם יותר, כשהירידה בחדות הראייה פוגעת בשגרת חייו של המטופל, וכאשר הבעיה אינה נפתרת באמצעות החלפת המשקפיים, מומלץ לשקול ניתוח להסרת הקטרקט.
בהשתתפות הקופה
ניתוח הקטרקט מוכר במסגרת המושלם.
שאלות נפוצות
עכירות קלה מאוד של העדשה לעיתים אינה מורגשת.
עכירות משמעותית גורמת לשינויים בראייה כמו סנווּר, ראייה מטושטשת שהולכת ומחריפה, ירידה ביכולת הראייה בלילה, צורך תכוף בהחלפת המשקפיים, ראייה כפולה בעין אחת, צורך בתאורה חזקה לקריאה, שינוי בראיית צבעים (התמונה נעשית חומה יותר).
באמצעות בדיקה יכול רופא עיניים לאבחן ירידה בחדות הראייה, עכירות בעדשה וקושי לראות את קרקעית העין.
הרוב המוחלט של ניתוחי הקטרקט נעשה באנשים מבוגרים. ניתוח קטרקט נעשה בדרך כלל בהרדמה מקומית, ואין גיל שמעבר לו לא ניתן לעשות את הניתוח.
ראייה טובה נחוצה מאוד לאנשים מבוגרים, ובמיוחד לאלה מהם הסובלים מהפרעות תחושתיות נוספות כמו ירידה בשמיעה. ההחלטה לנתח מתקבלת כאשר הקטרקט גורם לירידה בחדות הראייה ולהפרעה בתפקודו היום־יומי של המטופל.
הניתוח נועד לאפשר למטופל המבוגר לשמור על אורח חיים תקין, עצמאי ובטוח. ראייה מטושטשת בגיל מבוגר עלולה לגרום להיתקלויות במכשולים, לנפילות, לחבלות, לתאונות דרכים, לקשיי תקשורת עם הסובבים, לירידה קוגניטיבית ולדיכאון.
מומלץ לא להמתין "עד שהקטרקט יהיה בשל" (ההמלצה הזאת הייתה נהוגה בטכניקות הישנות של הסרת הקטרקט) אלא לנתח עם הופעת ההפרעה לראייה.
ניתוח הקטרקט בשלביו המאוחרים מסובך יותר מהבחינה הטכנית וכרוך בשכיחות גבוהה יותר של סיבוכי הניתוח ובהחלמה איטית יותר של העין מהניתוח.
הסיכון לסיבוכים משמעותיים תוך כדי ניתוח קטרקט הוא נמוך מאוד.
סיבוכים תוך־ניתוחיים כוללים, בין היתר, פתיחה לא מכוונת של הקופסית האחורית של העדשה, אובדן זגוגית וחוסר יכולת להשתיל את העדשה המלאכותית במקומה המיועד, נפילת גרעין העדשה לחלל הזגוגית, כווייה בקרנית. סיבוכים מחייבים התערבות ניתוחית נוספת באותו הניתוח או במועד מאוחר יותר.
לאחר הניתוח נפוצה מאוד בצקת קרנית שגורמת לראייה מטושטשת ובדרך כלל חולפת מאליה לאחר כמה ימים. במקרים נדירים עלולה להיגרם בצקת קרנית כרונית המחייבת השתלת קרנית.
עליית הלחץ התוך־עיני בימים הראשונים שלאחר הניתוח נפוצה גם היא, כמו גם דימום תת־לחמיתי. סיבוכים נדירים ומסכני ראייה לאחר הסרת קטרקט כוללים זיהום תוך־עיני (אנדופתלמיטיס), בצקת קרנית כרונית והיפרדות הרשתית.
המעקב לאחר הניתוח כולל בדיקת העין למחרת הניתוח, בדיקת ביקורת שבוע לאחר מכן ובדיקה חודש לאחר הניתוח. התאמת משקפיים אינה מומלצת לפני סיום המעקב הראשוני הזה.
הטיפול בעין יהיה על פי ההמלצות הבאות:
• לרוב שמים מגן פלסטיק על העין המנותחת ביממה הראשונה שלאחר הניתוח. במקרים מסוימים חובשים את העין המנותחת עד לביקורת הראשונה.
• טיפול אנטיביוטי ואנטי דלקתי מקומי בטיפות.
• במקרה הצורך – טיפול נוגד כאב (אנלגטי) מקומי בטיפות.
• טיפול בטיפות להפחתת הלחץ התוך־עיני. הטיפות האלה אינן ניתנות באופן שגרתי לאחר הניתוח, אלא רק במקרים שבהם עלה הלחץ התוך־עיני לאחר הניתוח. בחולי גלאוקומה שכיח יותר לראות עלייה של הלחץ התוך־עיני לאחר הניתוח.
